התיישנות תביעת ביטוח במקרה של מוות 

השבוע התעוררה שוב במלוא חריפותה, אחת הסוגיות המרכזית בתחום משפט הביטוח. סוגיה זו דנה בשאלה מתי מתיישנת תביעה לתגמולי ביטוח - האם תוך שלוש שנים מקרות מקרה הבטוח או תוך שבע שנים.

הדיון בסוגיה זו הגיע לפתחו של בית המשפט העליון לפני למעלה משש שנים אולם השופטת מרים בן פורת בחרה לדחות את ההכרעה בה לעת אחרת. מאז ניתנו בסוגיה זו עשרות פסקי דין סותרים על ידי בתי משפט שונים ברחבי הארץ.

בית המשפט העליון אינו ממהר להכריע במספר ערעורים התלויים ועומדים בפניו בסוגיה זו, וחבל. הנזק המסתכם כתוצאה מאי הוודאות בסוגיה זו מגיע למיליוני שקלים ואף יותר.

תקוה שמעון הגישה נגד חברת הבטוח מגדל לקבלת תגמולי ביטוח בשל מות בעלה. התביעה הוגשה למעלה מארבע שנים לאחר מות המנוח. מגדל טענה כי הצהרת הבריאות שהגיש לה המנוח ערב עשיית הבטוח היתה לוקה בחסר ונגועה בכוונת מרמה. מעבר לכך טענה כי התביעה הוגשה לבית המשפט באיחור וחלה עליה התיישנות.

גדר המחלוקת כפי שהוצב השבוע על ידי סגן נשיא בית משפט השלום בנתניה, השופט יורם גלין, מצוי בהוראת סעיף 31 לחוק חוזה הבטוח הקובע כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

הקושיה בה מתלבטים השופטים היא, האם סעיף זה קובע הסדר מיוחד להתיישנותה של תובענה לתגמולי ביטוח הגובר על ההסדר הכללי המצוי בחוק ההתיישנות (המורה כי תובענה מתיישנת בדרך כלל אחרי שבע שנים) או שמא הכוונה היא שהמבוטח או המוטב חייבים להגיש את דרישתם - תביעתם לחברת הבטוח תוך שלוש שנים, בעוד לבית המשפט בידם להגישה תוך שבע שנים.

שני הפירושים - קובע השופט גלין - מקיימים קשר מילולי בין לשון החוק לתכליתו. מבחינה זו לשניהם אותה נקודת אחיזה ארכימדית, אשר יש צורך כי תהיה קיימת בלשון החוק.

אלא, לפי דעת השופט גלין, מטרתם של נסחי החוק היתה לקצר את תקופת ההתיישנות בבטוח. כך נאמר במפורש בהצעת החוק.

לא זו אף זו: השופט מתקשה לראות בחוק חוזה הבטוח מגמה חד משמעית של הגנת הצרכן. זהו חוק המסדיר את הנושא של חוזי בטוח על כל היבטיו, לרבות תקופת ההתיישנות.

תקופת התיישנות ארוכה של שבע שנים היתה מאלצת את חברות הבטוח לשמור למשך זמן רב את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומיטיבים.

צורך זה ואף הצורך לשמור ראיות משך תקופה ארוכה, כרוך בהוצאות לא מבוטלות, מקטין את יכולת הפרעון של חברת הבטוח, ובסופו של דבר פוגע בסיכוייו של המבוטח.

אכן תקופת ההתיישנות הרגילה מיטיבה עם מבוטח קונקרטי, שאיחר בהגשת תובעתו. אולם הגדלת דמי הבטוח כפועל יוצא של הגברת הסיכון ותוספת ההוצאה, גורמת נזק וודאי לכלל ציבור המבוטחים, נזק שקיצור תקופת ההתיישנות מונע אותו.

נוכח זאת דחה השופט גלין על הסף את תביעתה המאוחרת של תקוה שמעון לקבלת תגמולי בטוח מחברת מגדל.

מסמך 117